שלום דריה יקרה

הנה התשובות שלי לשאלות שלך:

שמי :  הר-פלד (קודם היה הרצפלד) , נחמיה סימון.

נולדתי בבית חולים ביילנסון שבפתח תיקווה ב – 1944 ואמא שלי לקחה אותי מיד לקיבוץ יגור (ליד העיר חיפה) כי שם אבא היה חבר. באותו זמן הוא היה חייל בצבא הבריטי ונלחם בגרמנים.

אני חי בעיר תל אביב בשכונת רמת אביב.

אני עוסק בהחזקה של מערכות לבתים.

בן יחיד.

אהבתי בילדותי (ועדין אוהב) לטייל על הר הכרמל.

המוטו שלי – “נסו לקחת  את החיים בקלות אפילו כשהם כבדים”.

לאמא שלי קראו :  מריה, מרתה, אליזבט (ובקיצור קראו לה לילי) ושם משפחתה היה סימון. בגלל זה היא גם הוסיפה לי את השם סימון.

היא נולדה בפריז ב – 1902  ונפטרה בקיבוץ יגור ב – 1955 כשהייתי בן 11.

היא למדה חינוך מיוחד לילדים . והיתה המפקחת הראשונה על גני הילדים של עיריית פריז.

היא עלתה לישראל בשנת 1939 אחרי שכבר ביקרה כאן ב – 1936.

היו לה חמישה אחים ואחות אחת.

לאח הבכור קראו אלפרד והוא נהרג כחייל במלחמת העולם הראשונה

בין -1914  ל- 1919

לאח השני קראו פול (ואהבתי אותו מאד) הוא גם השתתף במלחמה      הזאת (בין צרפת לגרמניה) ואפילו קיבל מדליה על גלוי אומץ לב כשהציל את המפקד שלו תוך סיכון חיו שלו.  עשרים שנה אחר כך במלחמת העולם השניה (1939  עד 1945)כשבאו לקחת אותו ואת המשפחה שלו לגירוש מצרפת, הוא הראה להם את המדליה הזאת. השוטרים התביישו והלכו וככה הם ניצלו.

לאח השלישי קראו ז’ק ואותו בכלל לא אהבתי כי הוא לא אהב ילדים.

לאח הרביעי קראו פייר. הוא היה מורה למטמטיקה. בזמן המלחמה הוא היה בין המדענים שהצליחו לפצח את הקוד של האויב הגרמני(אינגמה) ובכך לגרום לגרמנים להפסיד. הוא היה קצת מוזר אבל חמוד מאד. כתבתי עליו סיפור שבאמת היה.

האחות של אמא  – ננט עלתה גם לישראל והיתה  נחמדה נחמדה.

והיה עוד אח קטן ששכחתי את שמו ושכמעט לא הכרתי אותו.

אמא שלי אהבה להגיד: ” בהרבה מקרים הילדים יותר חכמים ממה שהמבוגרים חושבים … ולפעמים המבוגרים הרבה פחות ממה שחושבים …אבל כל זמן שהמבוגרים הם האחראים… חייבים הילדים לציית להם… ולא להיפך!!!”

אבא שלי  נולד בווארשה ,שזו עיר הבירה של פולין, בשנת 1911

הוא נפטר ב – 1976  בעיר חדרה .

הוא עלה לישראל ב -  1939 אחרי שחיכה לקבלת אישור יותר מתשע שנים! בסוף הוא עלה בלי היתר(עליה ב’) ושלוש שנים חי בישראל בלי תעודת זהות. הבריטים נתנו לו תעודה רק בגלל שהתנדב לצבא שלהם בזמן מלחמת העולם השניה.

עשרים שנה חי בקיבוץ ועבד בהרבה מאד עבודות כמו חקלאות , נהגות , ועוד…אחרי עשרים שנה ביגור עבר לחדרה שם היה מורה לנהיגה.

לא היו לו אחים ואחיות וגם הוא התייתם כמוני בגיל 11.

אהב להגיד:  “מי שלא עושה… לעולם לא טועה , אבל מי שלא עושה… גם לעולם לא מצליח!”

ולבסוף דריה , כתבתי ספורים קצרים על ההורים והדודים שלי. אם תרצי אשלח לך.

נשיקות

סבא נחמיה

Right after he was born his mom took him to Kibutz Yagur (near Haifa), where his dad was a member. At the time Zalman, his fater, was a British soldier, and fought Nazi Germany. Growing up he loved hiking the Carmel  mountain.

He was a navy officer in the Israeli Defense Forces. He served for nine years and was a chief engineer on a Destroyer, named Misgav.

In 1969 he married Mazal Michal Harpaz, and had three children: Lily, Sariel & Misgav.

2011 update:
Nehemia lives in Tel Aviv (Ramat-Aviv). He maintains building central systems. He writes short stories, and has a blog where he posts some of them.

His motto is “take it easy even when life is a drag”.

You can read the full answers to Daria’s questions.